מה שכתבתי בחומר למחשבה בברכות דף ד' עמוד ב':
בפילוסופיה האריסטוטלית יש הבחנה בין דבר שקיים בכח, לבין המצב בו כבר יצא מן הכח אל הפועל. ההתייחסות אל דבר שעדיין הוא בכח היא מורכבת. למשל זרע של עץ הוא עץ "בכח". עץ שכבר גדל הוא אותו הדבר רק שיצא כבר מן הכח אל הפועל. האם נתייחס אל הזרע כאל עץ? מבחינת אחת הוא עץ, כיוון שהוא עץ בכח, מבחינה שנייה אינו עץ, כיוון שעדיין לא יצא אל הפועל.
האם להשחית זרע לבטלה הוא כמו להרוג אדם? הזרע מצד אחד הוא אדם, כיוון שהוא אדם בכח, אבל אינו אדם כיוון שלא יצא עדיין אל הפועל. עובר יצא אל הפועל יותר מזרע, אבל עדיין לא יצא אל הפועל לגמרי כיוון שעוד לא נולד. האם הורג עובר דינו כהורג אדם? עד כמה דבר צריך לצאת אל הפועל כדי שיהיה נדון כהדבר?
דיונים בהגדרת דברים שיצאו רק חלקית אל הפועל נמצאים בתלמוד במקומות רבים. גם כאן הגאולה של הלילה היא גאולה בכח כיוון שכבר קיבלו את היכולת לצאת אם ירצו, שבמכת בכורות נתנו להם המצרים רשות לצאת, ועוד לא יצאה אל הפועל, כי רק בבוקר היה הזמן ליציאה ממש בגופם, ונחלקו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אם יש להתייחס אליה כאל גאולה או לא. לקמן ט' א' נחלקו רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא במחלוקת דומה.
ברור שלא כל המחלוקות שוות. תלוי עד כמה התחיל כבר הדבר בתהליך היציאה אל הפועל, עד כמה מוכרח וודאי הוא שייצא אל הפועל, עד כמה יש כוונה של העושהו שייצא אל הפועל, ועוד.
ברכות ד' ב' - לגבי גאולה של לילה
ברכות ט' א'
ברכות י' ב' - לגבי "הואיל וראוי לקבעו ניסן"
ברכות י"ב א' - לגבי האם אחרי עיקר ברכה הולכים או אחרי חתימת ברכה. עיין שם ב"חומר למחשבה". זה לא בדיוק אותו עניין כמו הסוגיות האחרות.
