מהר"ל, ספר גבורות השם, פרק ע"ב:
ומפני כי התחלת ישראל נבדל מן התחלת האומות ולכך היו מספר שבעים לאומות בפני עצמן, ושבעים נפש לישראל התחלה בפני עצמן, כי ראוי שיהיו ישראל נבדלים בהתחלה שלהם.
ודוקא מספר שבעים הוא ראוי אל התחלה הפנימית שלהם שמספר שבעים, בעבור שמספר סוד הוא במספר שבעים מורה על מדריגת המספר הזה העליונה הפנימית.
ולכך לא תמצא בתורה מספר משוער רק עד שבעים, וזה כי תמצא בתורה מספר עשרה משוער למעשר, ומספר עשרים משוער ליוצאי צבא, ומספר שלשים ללוים שיבא לצבא צבא באוהל מועד, ומספר ארבעים למלקות, ומספר חמשים שישוב הלוי מצבא העבודה וליובל, ומספר ששים שעד ששים שנה יש ערך מחולק לפי השנים, ומספר שבעים לשבעים זקנים, ומן שבעים ולמעלה אין כאן מספר משוער. וכל זה כי המספר השיעור מן הדברים הנגלים, ויותר ממספר שבעים אין גלוי ושעור ולכך בא מספר סוד בגמטריא שבעים להורות על מדריגה הפנימית של מספר שבעים ואין אחריו דבר.
ומפני זה היו שבעים התחלה לאומות ושבעים התחלה לישראל, כי הם נחלקים בהתחלתן הפנימית שהם נבדלים זה מזה. ומפני כי היין הוא גם כן יש לו התחלה פנימית שהוא יוצא מן הענב מן הנסתר הפנימי בגמטריא שלו שבעים, כי כבר אמרנו כי המספר הזה הוא המדריגה היותר פנימית, ולפיכך סוד בא במספר שבעים, ומאחר שישראל הם נבדלים מן האומות במדריגה זאת שהוא מספר שבעים, אין להם שתוף ביין [=כוונתו לתקנת חכמים שלא לשתות מיין של נכרים] שהוא ממדריגת שבעים כי במדריגה זאת הם מחולקים ואם ישתתפו בו עושה התחלת ישראל ואומות אחת אחר שהם נבדלים.
ולכך להבדיל בין התחלתם עשו חכמים הבדלה ביניהם וכל זה כדי לקיים מה שישראל מובדלים מן האומות. ואלו הדברים הם דברי חכמה עליונה מאוד ואם הם כטפה מן הים כי אין מקום זה לבאר דברים אלו.
