...
וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או שרמוזה בתיבות, או בגימטריאות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם.
כמו שאמרו כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו אלו למה? אמר לו עתיד אדם אחד לדרוש בהם תלי תלים של הלכות... זו מנין לך? אמר לו הלכה למשה מסיני.
כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני.
ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו ספר תגין הראה להם.
והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם, יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתגין, וכמה ביתי"ן ושאר האותיות, ומספר התגין של כל אחת ואחת. ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן, אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.
ושם בפי' שיר השירים אמרו כתיב: "ויגד לכם את בריתו" - ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם. "אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" - אלו עשרת הדברות. עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.
וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה להם לישראל חדרי בהמות ולויתן?
ומנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה?
אלא הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] "הביאני המלך חדריו" כלומר שהכל נלמד מהתורה.
ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע, הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות.
ואפי' כחות העשבים וסגולתם עד שכתב בהם, אפילו ספר רפואות, וכענין שכתוב: "וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר".
וראיתי הספר המתורגם הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה, וכתוב בו: "ולא ממקום הות תולדתא חדידתא למלך או לשליט דחדיו מעלנא דכל בני נשא לעלמא ומפקנא שויאת חדיו מיטול כן צלית ואיתיהיבת לי רוחא דחכמתא וקרית ואתית לי רוחא דאידעתא צבית בה יתיר מן שבטא וכרסוותא".
יאמר כי לא מדבר תהיה תולדת מיוחדת למלך או לשליט, אחד הוא ביאת כל איש בעולם, ויציאה שוה לכולם יחד, ובעבור כן התפללתי ונתן לי רוח חכמה וקראתי ובא לי רוח דעת בחרתי בה יותר מן השבט והכסא.
ונאמר שם: "והוא דיהב אידעתא דלא דגלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהו דמזלתא שוריא ושולמיא ומצעתהון דזמני שולחפי דזנבותה יד ודהיכן עבדי זמני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכביא מתנא דבעירא וחימתא דחיויאתאי. עוזיהון דרוחי ומחשבתיהן דבני אנשא גינסי דנצבתא וחיליהון דעקרי כל מדעם דכסי וכל מדעם דגלי ידעית".
ואמר שהאלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר לידע איך קם העולם, ומעשה המזלות, הראש והסוף ואמצעות הזמנים, ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות, וחמת החיות, תוקף הרוחות, ומחשבות אדם, יחסי האילנות, וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי.
וכל זה ידע בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי.
וכן אמר בו הכתוב: "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם", כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים, שזו היא חכמתם, שנאמר: "כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים". וכך אמרו מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים וערומים בטייר.
ומכל חכמת מצרים, שהיה בקי בכשפים שהיא חכמת מצרים.
ובטבע הצומח כידוע מספר העבודה המצרית שהיו בקיאין מאד בענין הזריעות וההרכבה במינין.
וכך אמרו אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ ישראל. וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. למה "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" - מציון נשתכלל כל העולם כולו. כיצד? למה נקראת אבן שתיה - שממנה נשתת העולם. והיה שלמה יודע איזהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר "ונטעתי בהם עץ כל פרי".
עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה.
שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד, כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון: "בראש יתברא אלהים".
וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות.
וכבר כתב רבינו שלמה [רש"י] בפירושיו בתלמוד ענין השם הגדול של ע"ב, באיזה ענין הוא בשלשה פסוקים ויסע ויבא ויט.
ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול.
כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ס"ת שיחסר בו ו' אחד ממלות אותם שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה. או שיכתוב הו' באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אע"פ שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה.
וזה הענין שהביאו גדולי המקרא למנות כל מלא, וכל חסר, וכל התורה והמקרא, ולחבר ספרים במסורת עד עזרא הסופר הנביא שנשתדל בזה, כמו שדרשו מפסוק "ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה. ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות. וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף ויתחלק לתיבות של שלש שלש אותיות ולחלוקים אחרים רבים כפי השמוש לבעלי הקבלה.
- - - -שו"ת רדב"ז חלק ג' סימן תרמ"ג:
(אלף סה) שאלת ממני אודיעך דעתי למה אין כותבין הנקודה בספר תורה כיון שהכל נתן למרע"ה בסיני וגם הטעמים היו ראוים שיכתבו אותם כדי שיקרא הקורא קריאה ישרה בלי שבוש שהרי גם הטעמים מבארים טעם הכתובים לפעמים:
תשובה שאלתך זו תלויה במה ששאלו המלאכים להקב"ה כשעלה מרע"ה לקבל את התורה.
אמרו מלאכי השרת, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא. אמרו לו תנה לנו! והיינו דכתיב אשר תנה הודך על השמים [כו']. אמר להם משה תורה מה כתיב בה, לא תרצח לא תנאף וכו', רציחה יש ביניכם? וניאוף יש ביניכם? תורה למה לכם? והודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.
ויש להקשות וכי המלאכים לא היו יודעים התשובה זו?
אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר], שהם היו קורין בתורה קריאה אחרת רוחנית בלא פיסוק תיבות על דרך שמותיו של הקב"ה. וכן אמרו רבותינו ז"ל: כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. והודיעם הקב"ה שיש לתורה קריאה אחרת גשמית על דרך פיסוק תיבות בענייני בני אדם בטומאה וטהרה ואיסור והיתר ופטור וחייב וכן כל שאר דיניה.
ואחר שידעת זה תבין שאלתך, כי צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים כאשר היתה באמנה אתו יתברך כדי שיהיו בה שתי קריאות רוחנית וגשמית, כדי שמי שיכול להשיג ישיג. וכן אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב כן הנקודות והטעמים הם פירוש לתורה שבכתב.
והדבר ידוע כי האותיות בלא נקודות וטעמים יש בהם משמעיות הרבה וצירופים שונים וקריאות הפכיות ולכן לא ניתנו הנקודות והטעמים ליכתב בספר תורה. ויכתבו בחומשים משום עת לעשות לה', כדי שלא תשתכח תורת הקריאה כשאר תורה שבעל פה.
ובמה שכתבתי לך תוכל לתרץ כמה ספיקות אחרות כגון מה ששאלו הראשונים למה לא נכתב תורה שבעל פה או למה נכתבו קצת ספורים שנראה לכאורה שאין בהם צורך. וכמה גופי תורה נרמזו ברמז כל שהוא. אלא שיש לך להאמין שאין לך אפילו תיבה קטנה שאין בה סודות עמוקות וצירופים שלא נשיגם אנחנו, ואין לך בתורה אפילו אות אחת ללא צורך. ולא לתפארת הקריאה ולא בפה רפה כלשון ישמעאל כאשר חשבו רבים, ושים תמיד כלל זה נגד עיניך ותצליח ואני ערב. והנראה לע"ד כתבתי:
מה שמצאתי כתוב בגליון וזה לשונו:
מצאתי לאחד מן הראשונים ולא ידעתי שמו: "דע כי מפני שהנקוד הוא צורה ונשמה לאותיות, לפיכך לא נעשה הספר תורה נקוד ,לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים, וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים ותעלומות לפנים מתעלומות, ואין לך גבול ידוע אצלנו, ואמרו תהום אומר לא בי היא. ואם ננקד הספר תורה היה לו גבול ושיעור כדמיון החומר שהגיעה לו צורה ידועה, ולא היה אפשר לו להיות נדרש כי אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה. אבל מפני שספר תורה בלול ומובלל בכל מיני שלימות ובכל מלה ומלה נתלים בה תלי תלים, לא נעשה מנוקדים כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות. ולפיכך אמרו אל תקרי כך אלא כך, ואלו היה מסויים לא נוכל לומר כך. והנה חכמים ז"ל נתעוררו בכמה מקומות לזה על צד הדרש המעולה: "'ויתד תהיה לך על אזנך' אל תיקרי אזנך אלא אזניך, מלמד שכשישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו". ובמקום הזה העירו אותנו על סוד טעם היות הס"ת בלתי נקוד. ונתנו לפתאים במדרש פסוק זה לחם סובין, ולחכמים נתנו בזה לחם אבירים ,והכל מתוך פשטיה דקרא וכל התורה נוהגת על דרך זה ולפיכך אחז"ל שבעים פנים לתורה והבן".
- - - - -
ספר מהרי"ל (מנהגים) ליקוטים אות ע"ז:
אמר: אין לתמוה מתי שדורשין קרא, ופשוטו דקרא להפך, אמאי לא כתב כמשמעות הדרשה.
[כלומר יש פעמים שדורשים פסוק הפוך ממשמעותו הפשוטה. ולכאורה יש להקשות אם כך מאמינים חז"ל שהוא הפירוש של הפסוק מדוע לא נכתב בפשטות כפי פירושם].
דילמא [שמא] נתכוון קרא לשום דרשה אחרת גם כן, דלשבעים פנים התורה נדרשת.
וכללא הוא כל מה שכתוב על לעתיד לבא, הוא יותר סתום בקרא משאר דברים כי יש לו כמה פנים משאר דברים.
