ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת נצבים

דברים, פרק כ"ט, מפסוק ט' והלאה:
ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. יא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. יב לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. יג וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. יד כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.
...
כח הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

אברבנאל:
כבר נתעצמו בה חכמי ארגון על עניין הברית הזו ושאלו:
מי נתן כוח דור המדבר שעמדו רגליהם על הר-סיני לחייב את אשר יקומו מאחריהם במה שאמרו: "נעשה ונשמע", עד שחייבו את כל הדורות בכל דברי התורה והברית, כמו שיראה מן הכתוב (כט, יג-יד): "ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית... כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום... ואת אשר איננו פה עמנו היום"; ובכל מקום שנמצא בפיהם ז"ל (גמרא שבועות כג, ע"ב): "והלא מושבע ועומד מהר-סיני הוא" – שזה לא יתכן מן הדין.

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת נצבים:
אמנם כי לדעתי אין דבר השבועה הזאת כמו שחשבו רבים ואין קיום ונצחיות ברית השם יתעלה ואהבתו עם האומה הזאת תלויין בחומרתה, אבל הוא קיום ודיבוק טבעי הכרחי גדול וחזק ממנו, לא ישוער ביטולו בשום צד וענין בעולם. והוא מה שיחייב חוק וטבע כל נמצא שלא להפרש מחייו (=שלא להפרד מחייו ברצונו) ומה שישים ברית כרותה לכל בעל חי, שלא יאבד את עצמו, שזה אם ישוער באחד מעיר (=ביחידים, בודדים) שיעבור החוק ההוא ויאבד את עצמו לדעת, הנה לא ישוער אפשרותו על כל אישי אותו המין.
ועל זה האופן לא תשוער אפשרות הינזר האומה הזאת מאלוהיה וממצוותיו וחוקיו בשום פנים, כי הוא חוק מוטבע בהם יותר חמור ויותר חזק משבועה...
כי בעבור שהכירו אבותינו הראשונים אותו ועבדוהו בלב שלם, הבטיחם שגם הוא יהיה בעזרם וינשאם וינטלם עד עולם. אמנם, אם יעזבו את בריתו, יסתיר פניו מהם ואז יהיו לאכלה לבז ולמשיסה בכל עמי הארצות לא לבד כעונש על סורם ממנו כי אם בעבור שהם החלשים והמעטים בכל עמי הארצות אשר סביבנו. וכבר נמצא זה מוזכר באגדה (שבת פ"ח) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר: אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו – שם תהא קבורתכם. כי באבדן מעלתם המוסרית הם באמת גרועים מכל משפחות האדמה, אשר יוכלו אז להשמידם ולכלותם על נקלה.
והוא הוא עיקר הברית והאלה אשר לא תופר לעולם, כי הטביע השי"ת בלב האומה הישראלית ההרגש הפנימי כי לא תסכים לעולם בכללה להפר ברית ה', כמו שלא ישוער שיבחרו כל האנשים ברצונם החפשי לשלוח יד בנפשם או לאבד מינם מעל פני האדמה ע"י שיחדלו כולם יחד בבחירתם החפשית מהשתדל לפרות ולרבות בארץ, אף על פי שאחד מעיר (=יחידים בודדים) יבחר לעשות כן, שכבר הכירה האומה בכללה שהפורש ממנו (=מן ה' יתברך) פורש מן החיים... שברית התורה והמצוה לא תופר לשום טענה בעולם, שאלו לא קיבלנוה מהראשונים (=מדורו של משה רבנו) היה מן ההכרח לקבלה בכל דור ודור, להכרחיות מציאותם...
וכבר ביארנו במאמר (דברים ה' ג') "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים", שהכוונה בו בהכרח להורות שמצוות התורה וצורכה לא היה בבחינת האנשים ההם שקיבלוה מצד עצמם, אבל היה צורכם מצד שהיו חיים לשעה ההיא, וכן נמשך הכרחיותה לכל אשר ימצאו בחיים בכל זמן, כי עץ החיים היא למחזיקים בה.
הנה אם כן, כל מי שהוא בחיים בכל הדורות הנמשכים הם בכלל הברית הזאת עד עולם, על הדרך שאמרנו. והנה על זה האופן היה זה החיבור והדיבוק קיים טבעי אי אפשר להנתק לעולם... וזהו בלי ספק סוד מאמר (כ"ט י"ד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום", כי כמו שאמרנו: ברית כרותה אל הכלל שלא יסכימו על הריגת עצמם.