שם משמואל על ברכות י"ד ב', ק"ש בלא תפילין

שם משמואל פרשת שלח שנת תר"ע:
בגמרא (ברכות י"ד סוף ע"ב) "כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים".
ביאור הדברים: דהנה זבח הוא קרבן מבעל חיים, ומקרב גם כן נפש האדם להשם יתברך, כמו שכתב רש"י (ויקרא י"ז י"א) "תבא נפש ותכפר על הנפש", כי הנפש החיונית שבבהמה מכפרת על הנפש השכלית שבאדם.
והנסכים הם צמחים שאין להם רק נפש צומחת, וכאשר נעשה מזה גם כן קרבן להשם יתברך, נאמר תבא הנפש הצומחת שבנסכים ותכפר על הנפש הטבעית שבאדם, שעל ידי הנסכים גם הנפש הטבעית שבאדם מתקדשת להיות נמשכת לרצון השם יתברך מעצמה אף בלתי הכח השכלי, וממילא כאשר הקריב זבח בלא נסכים הרי הנפש השכלית לבדה מתקדשת ולא הנפש הטבעית.
והנה קריאת שמע היא אהבת השם ועול תורה ומצוות רק במחשבה ודיבור, ותפילין הן גם במעשה, היינו שתפילין של יד מקשרין את הלב, ותפילין של ראש מקשרין את המוח, שיהיו מעצמם נמשכין אחר רצון השם יתברך שלא יצטרך אדם ללחום עם כחות המחשבה וכחות הלב לשעבדם לעשות רצונו יתברך, רק להיות בטבעם כן, כמאמר הכתוב: (תהלים ס"ג) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", ובמדרש: (בראשת רבה פרשה ס"ט) "כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך".
ועל כן הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב קרבן מבעלי חיים לבדם לא מן הצמחים.