מהר"ל על מספר שש ומספר שבע - מכמה מקומות

גבורות השם פרק ג'

והטעם הוא ידוע כי שש הוא מספר שלם, וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה. וזה כי הנקודה היא אחת והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו אשר יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך, ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב, הוא שלם יותר בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע אבל אין לו עומק. אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו. וכן הסכימו חכמי המחקר, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם. ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת. ומה שהיה המספר שש מאות אלף לא שש מאות או שש אלף, וטעם זה ידוע כי צריך להיות להם כל שלש מדריגות של מספר, דהיינו שש ומאה ואלף וכו' [עיין שם ההמשך].



גבורות השם, הקדמה שלישית:

לפי שבא לומר כי השם יתברך אליו הכל וכל חלופי המציאות וחלופי הכחות הכל שלו. ומפני כי החלופים הם החלקים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה, והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה, הם ששה צדדי עולם שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה שהם מחולפים ומחולקים שכל צד נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד אל כלם. ולאלו השבעה מתיחסים ענינים מתחלפים כפי מה שראוי להם, כי המזרח מתיחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח, וכמו שתקנו המאיר לארץ ולדרים עליה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואל המערב הוא צד שכנגדו ששם שוקע האור התיחס הפסד הנמצאים ואל הדרום שזה הצד נקרא ימין בכל מקום ושם השמש ברומה ובתוקפה לכך מתיחס לשם הכח הגדול, וצד צפון הפך זה כמו שיקרא צד דרום ששם השמש דר ברומו של עולם כך יקרא צד צפון ששם השמש צפונה ואינה נראית כלל, ולשם מתיחסים הדברים הצפונים בלתי נגלים שהשם יתברך פועל בעולם והם מעשה ה' הנסתרים והצפונים. אמנם המעלה והמטה השמים והארץ, אלה הם עיקרי מציאות העולם שהמציאות כולל השמים והארץ וכל אשר בהם וכל המציאות אשר כוללם השמים והארץ הכל הוא אל השם יתברך. אמנם השביעי שהוא האמצעי ונקרא היכל הקודש הוא מכוון באמצע, לפי שהאמצעי נבדל מהכל שהרי אינו נוטה לשום צד מן הצדדין, ומפני כך האמצעי מתיחס תמיד אל הקדושה והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה ובית המקדש מכוון באמצע העולם. וזה מפני כי הצדדים מפני שהם צדדים יש להם רוחק וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים, אבל האמצע אין לו רוחק כלל רק עומד באמצע נבדל מן הצדדים שהם רחקים. ולפיכך האמצעי נבדל מן הגשם אלו הם שש צדדי העולם עם היכל הקודש הוא האמצעי. ולפיכך אמר לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, כלומר שכל חלופי הענינים שהם מתיחסים אל צדדים מתחלפים הכל הוא מאתו. וכנגד צד מזרח ר"ל מפעל שהוא מתיחס אל צד מזרח זכר הגדולה זו מעשה בראשית, שמן המזרח השמש עולה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל מעשה בראשית נקרא גדולה שכל הנבראים הם גדלותו של הקדוש ב"ה שבראם כמו שתקנו לתת גדולה ליוצר בראשית, וכן אמרו זה הלשון בכמה מקומות (סנהדרין ל"ז ע"א) להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים שהאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם הם דומות זו לזו אבל הקדוש ברוך הוא וכו'. וכנגד הפעל שמתיחס אל צד מערב זכר הגבורה שכמו שהויית העולם מן המזרח שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתיחס אל המערב ששם השמש שוקע. ואמרו זה יציאת מצרים שהחריב הנמצאים, שכמו שבמעשה בראשית בראם בעשר מאמרות. כך הפסיד אותם כשיצאו ממצרים בעשר מכות וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה. ודבר זה נקרא גבורה לפי שהיה בא נגד מצרים להתגבר עליהם בכחו הגדול ובזרועו הנטויה. והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע, אחר שזכר הפעלים המתיחסים אל שני צדדים מזרח ומערב זכר הפעל שהוא מתיחס אל אמצעי שהוא ממוצע בין הצדדים לעולם, ואמר והתפארת זו חמה ולבנה וכו'. כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס אל מעלה קדושה אלהית, וכאשר עמדו החמה והלבנה שאלו שני דברים הם המושלים והעמידה להם היה על ידי מעלה נבדלת אלהית שאין מושל על חמה ולבנה כי אם הנבדל, וכמו שהתבאר למעלה באר היטב ואין להאריך כאן, ונקרא זה התפארת כי כל נבדל הוא מפואר לפי שמסולק ממנו עכירות הגשמי שהנבדל נקרא אור שאין בו עכירות, והנצח הוא מפלתה של רשעה, כי מה שזכר הכתוב והנצח, זהו הפעל המתיחס אל צד דרום שנקרא דרום על שם התרוממות ושם השמש בתוקפה וצד דרום נקרא ימין ומשם כח ותוקף הימין לנצח המתנגד, ואין מתנגד למלכות שמים רק הרשעה שהיא תקיפה כמבואר בכתוב, והוא יתברך מנצח אותה ולכך תפול נפילה שאין אחריה תקומה, וזהו שאמרו זו מפלתה של רשעה כי תהיה מנוצחת מן נצוח של השם יתברך שהוא נצחי ולכך מפלתה נצחי. וכנגד הפעל שהוא מתיחס אל צד צפון זכר ההוד ואמר זו מלחמת נחלי ארנון. כבר אמרנו לך כי זה הצד מתיחס לדבר שהוא צפון ונעלם ומשם מעשים הנסתרים בעולם ואין האדם יודע, וזהו שאמר זה מלחמת נחלי ארנון שהיו אמוריים נסתרים בהרים ואמרו כשיעברו ישראל בין ההרים נצא מן המערות ונהרוג אותם, והשם יתברך היה עושה להם כמו שמבואר בדברי חכמים (תנחומא חקת). וכל זה פעל השם יתברך וישראל לא ידעו עד שאמר השם יתברך מי מודיע לבני מה שעשיתי להם עד שהעלה הנחל דם הרוגים וזרועותיהם סביבות מחנה ישראל והם ראו ואמרו שירה, ודבר זה שעושה השם מבלי אשר ידע האדם, על זה אל השם יתברך רב הודיה ושבח מי שעושה טוב לאחר והמקבל לא ידע ולפיכך נקרא דבר זה הוד ושבח אל השם יתברך. ואחר שזכר הצדדים זכר המעלה והמטה שכולל הנמצאים עצמם, שאין הנמצאים רק במטה ובמעלה והם תולדות השמים והארץ. וכאשר בא סיסרא בחזקו ובתוקפו שהיה לו כדכתיב (שופטים ד') ותשע מאות רכב ברזל היה לו והוא לחץ את ישראל בחזקה ובמדרש (ילקוט שמעוני שם) בן ל' שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל בכחו ואפילו חיה שבשדה כיון שנתן עליה קולו לא היה זזה ממקומו ע"כ. ולכך מן השמים נלחמו הכוכבים עם סיסרא, כי זה האיש היה יוצא ממנהג של עולם ומסדרו כמו שזכרו, ולכך היה כובש כל העולם ולפיכך סדר העולם שהוא מן השם יתברך היה נלחם עמו שלא יהיה מחריב סדר המציאות, וזה שאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, שהכוכבים שסדר השם יתברך במשמרותיהם הם ביותר היו נלחמים עם סיסרא:



גבורות השם פרק י"ב:

אמנם עיקר הדבר והפירוש, כי ישראל מסוגלים למספר ששה, וזהו כי כאשר היו ישראל במצרים היו שש מאות אלף, וכן היו תמיד במדבר לא נתרבו על זה המספר דבר חשוב, שנראה מזה כי מספר בני ישראל מסוגל במספר הזה, ואחר שהכלל של ישראל מסוגל במספר שש מאות אלף, היו הפרט ראוי להוליד שש פרטים, וכאשר היו עם ישראל יוצאים לפעל שש מאות אלף, היה תולדות הפרט דומה לתולדות הכלל שהוא שש מאות אלף, כי זהו לפי ערך הכללי, כי כמו שמספר שש מאות כללי כך מספר שש הוא פרטי שייך לפרטיים. ולמאן דאמר ס', סבר כי המספר שהוא שייך לישראל הוא ס', כי כאשר הזכירו חכמים מספר יוצאי מצרים, אמרו ששים רבוא וזה המורגל בפי חכמים, וכנגד זה הפרט הוא ששים כי זה המספר שהוא ששים הוא שייך לישראל. ומי שסובר י"ב, סובר כי בודאי היו ישראל שש מאות אלף רגלי הגברים, ואי אפשר בלא נקבות ונמצא שהיו מולידים שנים עשר ששה זכרים ושש נקבות. וכדי להבין ענין המספר הזה ואף כי נאריך בדברים שהם עמוקים מאוד, כדי שתבין ענין מספר ששה ומספר ששים איך שייך לישראל. דע כי ישראל בלבד נקראו אומה יחידית, ובשביל כך שייך מספר ששה לישראל שהיו שש מאות אלף, וזה כי מי שהוא יחיד אינו חלק, שכל שהוא חלק אינו אחד, וכל אשר הוא צד אחד בלבד אינו דבר שלם שהרי הוא צד אחד ולכך הוא חלק בלבד. וכבר אמרנו כי אשר הוא חלק אינו אחד, וכאשר יש בהם כל הצדדים שהם ששה צדדים אז אין כאן חלק כלל והוא כולל הכל שיש בו שש צדדין ובזה הוא אחד לגמרי. ולפיכך יבא מלכות שמים בשש תיבות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וזה מפני שאנו מודים שהוא יחיד בכל הצדדין, והצדדין הם מחולקים זה מזה עד שיש לחשוב שיש כאן שניות מצד הצדדין, וכאשר הוא יחיד מושל בכל הצדדין הששה שהם חלוק המציאות, בזה תדע שהוא ית' אחד שאין כאן צד אחד. ולפיכך היו ישראל מסוגלים במספר זה שש מאות אלף, כי המספר שש הוא מורה על יחידית הגמור, ולפיכך אמרו שהיו יולדות ששה בכרס אחד, כי מספר ששה הוא מסוגל לישראל באשר הם אומה יחידה. ואף כי אמרנו לך למעלה כי המספר ששה הוא מסוגל לישראל כי הוא מספר שלם וישראל הם אומה שלימה, היינו כי מספר ששה שלם הצדדין ושלימותו שאינו חסר, אבל שלם בשלימות הגמור לא תמצא רק מצד מספר ששים כמו שיתבאר. ולמאן דאמר שהיו יולדות ששים בכרס אחד סובר, כי מספר ששים מסוגל לישראל, לכך זכרו חכמים מספר ישראל ששים רבוא ביוצאי מצרים. וזה כי אף על גב שמספר ששה הוא כולל כל הצדדין, הנה השלימות הגמור על ידי ששים נעשה. וזה כי כל צד יש לו התפשטות באורך וברוחב, וכל התפשטות באורך וברוחב נעשה על ידי ששים, כי כל אורך נעשה על ידי שלש נקודות שהם הראש והאמצע וסוף, כמו שהתבאר למעלה, וכאשר תעשה אורך ורוחב כגון זה () הרי הם תשעה, ועוד אחד נבדל לעצמו שעל ידו נעשה החלקים אחד ומתחברים יחד, וכל זמן שאין העשירי הם מחולקים בחלקים, והעשירי הזה הוא נבדל מכל החלקים לעצמו והוא מאחד את כולם דמיון הנקודה שבעיגול שהוא נבדל מן העיגול עצמו מחבר כל העיגול, לכך כל התפשטות אורך ורוחב הוא עשרה וכן בכל השש צדדין הרי לך ששים גבולין כמו שנתבאר. הנה מספר ששים מורה על שלימות האומה, כי בזה המספר נעשה דבר שלם על ידי כל גבולין שהם ששים כמו שהתבאר. ולפיכך סובר כי היו ששים בכרס אחד. ולמאן דאמר ששה, היינו כי ישראל שהם נגד אחד יש בו מספר שש מאות אלף, שהאחדות יש בו מספר שש, וכמו שתמצא בכללות שלהם מספר שש מאות אלף, כך ראוי שיהיה כל אחד ואחד מישראל במה שהוא פרטי ראוי שיוליד ששה פרטיים, כי חלק הדבר יש לו סגולת הכל, כמו שתראה שטיפת מים שהוא חלק יסוד מים כאשר הוא תלוי באצבע נעשה כדורי, כמו שהיסוד המים בכללו הוא כדורי, וזה מפני כי חלק הדבר יש לו סגולת הכל. והבן הדברים האלו מאד, כי הם דברים אמתיים בעצמם כאשר תבין:



תפארת ישראל פרק מ':

שמזה תראה כי קדושת היום [=יום השבת בזמן בריאת העולם] היה גורם הפסק המלאכה ולא שהפסק של המלאכה גורם קדושת היום. אמנם מה שראוי ששת ימים למלאכה ויום השביעי ראוי לשביתה מצד עצמו. וזה כי העולם הזה הוא גשמי, וכבר ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה ועל ידם הגשם שלם והם המעלה והמטה וארבעה צדדין שהם ארבע רוחות הידועים כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין, והצדדים האלו שייכים לגשם כי הגשם הוא בעל רוחק שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק, ויש עוד גבול נבדל לעצמו והוא האמצעי אשר הוא נבדל לעצמו ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל לא לפנים ולא לאחור רק עומד באמצע, ואין האמצעי הזה מתיחס לגשם כמו ששה צדדים כי הצדדים הששה יש להם רוחק והרוחק הוא גדר הגשם ולכך על ששה הצדדין יאמר שהם צדדין גשמיים אבל האמצעי מפני שאין לו רוחק לא יאמר עליו שהוא גשמי בעצמו ומתיחס אל בלתי גשמי. וכאשר ברא השם יתברך את העולם הגשמי הנה כמו שיש לגשם שש צדדין שהם צדדין גשמיים וכך הוא לבריאת עולם ששה ימים שבו נברא העולם הגשמי, ויום השביעי בו שביתה ולא היה בו הויה וזה כנגד האמצעי שאינו מתיחס לגשם, ודבר זה מבואר. וזהו ענין ששת ימי הויה והשבת שבו היה שביתה בלתי הויה ולכך יום השביעי הוא קודש, כי כבר אמרנו כי הוא כנגד האמצעי שאינו מתיחס לגשמי רק הוא בלתי גשמי והבן הדברים האלו מאד



דרך חיים, על מסכת אבות פרק ה':

[דברי רבינו מתייחסים למבנה הכללי של הפרק, שעוסק בדברים המתייחסים למספר עשר, אחר כך למספר שבע, ואחר כך למספר ארבע]
וכדי שתבין דברי חכמים עוד יותר עמוק, הנה נפרש ענין מספרים אלו ואם שהוא דרך אחת לגמרי, כי תדע כי אלו מספרים לא באו רק להורות סדר העולם כמו שהתחיל בעשרה מאמרות נברא העולם, ועם כי הדברים הם עמוקים והאדם אוהב דרך קרובה מה שנראה בתחלת הדעת אל האדם, מ"מ אין ראוי למנוע הדברים האלה ממי שהוא אוהב את התורה ודברי חכמים, כי אלו דברים ברורים מאוד. וזה כי העולם הזה יש לו מדריגות זו על זו, המדריגה התחתונה היא המדריגה הגשמית והיא המדריגה הפחותה התחתונה, המדריגה שהיא על זאת היא שאינה גשמית לגמרי גם אינה נבדלת לגמרי והיא מדריגת הצורה שהיא בחומר ואי אפשר לצורה שהיא בלא חומר רק היא עם החומר, או מדריגת השכל שהיא עם החומר ואי אפשר שיהיה השכל בלא חומר. המדריגה השלישית היא המדריג' העליונה הנבדלת שהיא אלהית לגמרי נבדלת מן החומר. ובודאי אף כי העולם הזה הוא גשמי יש בעולם דברים נבדלים כמו התורה שהיא נבדלת לגמרי, וכן כמה דברים. ואל אלו שלשה מדריגות שיש בעולם הזה מורים אלו מספרים שהם עשרה שבעה ארבעה. וכבר אמרנו לך כי מספר עשרה בפרט מורה על המדריגה העליונה הנבדלת מן הגשמי, כי זהו ענין מספר עשרה שאין שכינה שורה בפחות מעשרה ואין דבר קדושה בפחות מעשרה כמו שהתבאר למעלה בתחלת הפרק. וכך בארנו שם כי מורה ארבעה על המדריגה הגשמית של עולם אצל כי ביה ה' צור עולמים עיין למעלה. ובפרט כי מספר ארבעה אין בו רק פירוד ולא אחדות כלל, מפני שהוא כנגד ארבעה רוחות שהם מחולקים לגמרי ואין מספר כמו זה. וידוע כי אין החלוק רק מצד הגשם בלבד שבו החלוק, והאחדות הוא מצד הצורה שאין בה חלוק כלל, הרי כי מספר ארבעה הוא כנגד מספר עשרה כי מספר עשרה הוא המדריגה האלהית הנבדלת ואלו מספר ארבעה מורה על המדריגה הגשמית. אבל מספר שבעה הוא כנגד המדריגה האמצעית, כי שבעה הוא באמצע בין עשרה ובין ארבעה כי בין עשרה ובין ארבעה הוא שבעה, כי מספר שבעה שלשה יותר מן ארבעה והוא פחות שלשה מן עשרה, והרי מספר הזה ביניהם מורה על המדריגה האמצעית שאינה גשמית לגמרי ואינה נבדלת לגמרי עד שיש בה שניהם כמו שהתבאר למעלה. ולכך סמך התנא אלו מספרים אחר מספר עשרה, לומר לך כי כל אלו מדריגות שהם כוללים העולם הכל הרשעים מאבדים והצדיקים מקיימים ולכך לא בא מספר אחר:
וכדי שתבין עוד עקרי הדברים, כבר בארנו לך מן מספר עשרה שהוא מורה על המדריגה העליונה הנבדלת, ומדריגת ארבעה מורה על המדריגה הגשמית, ומספר שבעה מורה על המדריגה שמתחבר ביחד הגשמי ובלתי גשמי. וידוע מספר שבעה כנגד שש קצוות והאמצעית שהוא נקרא היכל הקודש אשר ביניהם. ודבר זה ידוע אל הנבונים, כי מספר שבעה הוא כנגד שש קצוות והיכל הקודש שביניהם. וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי שהרי יש להם רוחק אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואלו האמצעי אין לו רוחק כלל שהרי לא שייך רוחק באמצעי ולפיכך הוא מתיחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו האמצעי היכל הקודש אשר הוא בתוך שש קצוות לפי שהוא נבדל מן הגשם וזהו קדושתו:
והתבאר לך במבואר מאוד, כי מספר שבעה מורה על מדריגה למטה מזה שהוא מורה על מדריגת הבלתי גשמי עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה, שבעת ימי שבוע ששה ימי חול והשביעי הוא קודש, ובחדשים השביעי גם כן קודש הוא חודש תשרי, ובשנים ששה שני עבודה והשביעית שמיטה והיא שנת קודש, וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול והם כנגד ששה קצוות הגשם שהוא חול ואלו השביעי הוא כנגד היכל הקודש שהוא השביעי והוא באמצע ודבר זה ידוע. והרי השביעי הוא מצטרף אל השש בכ"מ, הן בימי השבוע הן בשנים, הרי כי מורה מספר שבעה על המדריגה שהיא למטה מן הראשונה. ודבר זה מבואר שאין ספק, כי כאשר יש שבעה יש כאן חבור הקודש אל הגשמי, ולכך דבר זה מדריגה למטה מן עשרה המורה על מדריגה האלהית. וכבר התבאר למעלה, כי מספר ארבעה בפרט מורה על הגשמי וכל אלו הדברים הם דברי חכמה מאוד והם דברים אמתיים, כי אלו שלשה מדריגות יש בעולם. וכבר זכר הכתוב אלו שלשה דברים בפסוק אחד שנאמר (ישעי' מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכמו שיתבאר לקמן במקומו בעזרת השם יתברך כי זכר בריאה על המדריגה האלהית שדבק בנבראים, ויצירה כנגד הצורה שהיא צורה בחומר, ועשייה ששייך בחומר, ועיין לקמן אצל כל הנקרא בשמי הלא שם מבואר מאוד עד שאין ספק בזה. וכנגד זה הזכיר בפרש' של ויכלו ג' פעמים מלאכתו ויכל אלהים מלאכתו וישבות מכל מלאכתו עד כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא, וכן ג' פעמים עשיה מלאכתו אשר עשה מכל מלאכתו אשר עשה ברא אלהים לעשות. והבן איך הג' הוא לעשות, הוא כנגד החומר אשר הוא עומד לעשות תמיד ואינו בפעל לומר עליו אשר עשה:
הארכנו בזה לבאר דברי חכמי אמת אשר רמזו פה בג' מספרים האלו הרבה מאוד, ואי אפשר לכתוב מזה כטפה מן הים, כי הדברים הם עמוקים יוצאים מן החכמה פנימית עליונה מה שזכר התנא תחלה מספר עשרה ואחר כך מספר שבעה ואחר כך מספר ד'. כי כבר ידעת כי מספר עשרה שייך למדה שהיא על העולם כי האלהים הבין דרכה והוא ידע מקומה, ומספר שבעה הוא לשש קצוות והיכל הקודש אשר הוא ביניהם, ומספר ארבע הוא כנגד מה שאמר הכתוב (בראשית ב') ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וכל אלו דברים ידועים בחכמה עליונה ואי אפשר לפרש יותר, והנה יבין האדם הדברים האלו על אמתתם כי אין להאריך. ועוד יתבאר אלו דברים, כי כל הדברים הם מקושרים מעידים זה על זה כמו שיתבאר לך בפירוש, ושים עיניך ולבך על הדברים.



גבורות השם פרק ע':

ובפרק ד' דנדרים (ל"ט ע"ב) תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח, תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל תשב אנוש עד דכא וגו', גן עדן דכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם, גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שמו של משיח דכתיב לפני שמש ינון שמו ע"כ. וביאור ענין זה כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה כאשר עמדו על ענין העולם הזה אמרו, מאחר שיש הרכבה וחבור מדברים מחולפים והעולם מורכב מהם והפשוט הוא קודם למורכב אם כן יש דברים יאמר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם המורכב והם דברים פשוטים. ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה, זה אינו שהרי הגשם יש בו הרכבה שהרי כל גשם מתחלק לחלקים ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים, וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים שהם האורך והרוחב והגובה. וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמה על צורת העולם הזה מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הב"ח, וקודם לו מורכב הצמחים, וקודם לו מורכב הדומם, וקודם לו הגשם הפשוט הנאמר על ההרחקים בלבד וזהו התחלת העולם. כי כל שבעולם הוא גשמי, ודבר ברור הוא כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה דהיינו האורך והרוחב והגובה ויש לו שש פיאות דהיינו פאת המעלה ופאת המטה ופאת הימין ופאת השמאל ופאת הפנים ופאת האחור והם שש פיאות, ומפני כי אלו פיאות נוכחים זה לזה נחשב האמצעי שאינו פיאה רק עומד באמצע לענין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש מכוון באמצע כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינות שום צד כלל, ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם כי כל גשם יש לו התפשטות צד שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתיחס לדבר בלתי גשמי שאין לו רוחק ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי וכבר הארכנו בזה. ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פיאות והאמצעי הם שבעה דברים, וכאשר הפשוט קודם למורכב שדבר זה ידוע כמו שאמרנו למעלה שהפשוט הוא קודם למורכב, אם כן אתה צריך לומר שיש ז' דברים ואינם מתיחסים לעולם הגשמי כלל, שהרי הגשם הוא שמורכב מאלו הפיאות אבל הם דברים בלתי גשמי והם קודמים לעולם והם מתיחסים לפשוטים יותר במה שאין בהם חבור הפיאות רק כל אחד מתיחס לפיאה אחת פשוטה מבלי הרכבה. ואם תאמר איך יצייר דבר זה שהרי כל פיאה בגשם, שזה אין קשיא כי אין אנו אומרים רק שהוא מתיחס בענינו אל פיאה ההיא בלבד רק כיון שהגשם מורכב משש פיאות והשביעי העומד באמצע, ואי אפשר שלא ימצא הפשוט קודם לו והוא פשוט יותר מבלי חבור כלל שכיון שהעולם הגשמי הוא מורכב וכל מורכב אחרון צריך שימצא קודם לו הפשוט שאין לו הרכבה זאת, שכל מורכב ימצא לפניו פשוט וכל אחרון ימצא לפניו קודם על זה יאמר כי אלו ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואמר כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם הגשמי המורכב, קודם האמצעי הפשוט לגמרי והוא התורה שהיא דרך האמצעי והישר שאין התורה נוטה מן הנקודה האמצעית הוא היושר ולכך הוא מתיחס אל האמצעי. ועוד כי כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס לדבר הבלתי גשמי יותר, בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה שהיא שכלית, אף על גב שכל הדברים האלו הם בלתי גשמים אין דבר שכלי רק התורה, ואם תאמר מה שייך בריאה בתורה והיא דבר אין בו ממש כלל, ואין זה קשיא למבין כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה וגזר הוא ית' קודם על התורה לפי שגזירת היושר והאמת שיהיה העולם נוהג בו הוא קודם לכל, ועוד כי גזר הש"י קודם לכל שיהיה לעולם ציור וסדר שיהיה נוהג בו, וזהו שהתורה נבראת תחלה שהרי התורה היא ציור וסדר העולם אשר נוהג בו, ולפיכך אמרו (ב"ר פ"א) כשברא העולם היה מביט בתורה וברא העולם כי היה מביט בציור וסדר אשר גזר שיהיה לעולם ובו ברא העולם.