בדין אדם המזיק שחייב בין באונס בין בשוגג.
כתבו התוספות בפ' המניח דף כ"ז ובפ' האומנין דהיינו [מה שחייב אדם המזיק באונס] דוקא באונס שהוא דומה לאבידה אבל נתקל הוי כעין גנבה ופטור ביה אדם המזיק, והוכיחו כן מההיא דפ' הגוזל גבי טבח אומן שקלקל דפטור בחנם פריך עלה תלמודא מהברייתא דקתני נתן בהמה לטבח ונבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר, אלמא דסלקא דעתא דמקשה דאפילו בחנם חייב מפני שהוא דומה לאבידה, ומשני לה אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור מפני שהוא דומה לגנבה ואדם המזיק פטור באונס שהוא כעין גנבה עכ"ד.
אבל מפי' רש"י שם בפ' הגוזל נראה דס"ד דמקשה דהיה רוצה לחייבו אפילו בחנם לאו משום אדם המזיק הוי, אלא משום דס"ל דטבח אומן שקלקל פושע הוא, והכי קאמר הרי זה חייב כמו נושא שכר אבל דין אדם המזיק לא שייך בזה כיון שעליו מוטל להתעסק בדבר,
וכן כתב בתוספות רבינו פרץ ז"ל שם בשם ריב"א ז"ל אשר נראה מזה דכל דעושה ברשות אף דבעלמא ראוי לחייבו משום מזיק כה"ג אין ראוי לחייבו אם לא היכא דפשע. ופשטא דשמעתין התם מוכח הכי דאמרינן התם לעיל מינה אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע הוא ופריך למה לי למימר מזיק הוא פושע הוא ומשני אי אמר מזיק הוא הוה אמינא ה"מ בשכר אבל בחנם לא קמ"ל פושע הוא. ופירש רש"י ז"ל ה"מ דקא עביד בשכר דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם ומדקרי ליה מזיק לחייבו הוה אמינא דבעושה בשכר קאמר קמ"ל פושע הוא ואפילו בחנם חייב דחשיב פשיעה, אלמא דמדין אדם המזיק לא הוה חייב כל שעושה בחנם ומש"ה איצטריך לומר פושע הוא דאל"כ אמאי לא אמר שמואל טבח אומן שקלקל אפילו בחנם חייב מ"ט מזיק הוא, אלא נראה דבכה"ג שעושה ברשות אין לחייבו מדין מזיק אא"כ פשע דאז נקרא מזיק ומש"ה הוצרך לומר פושע הוא. (אמר המגיה ועיין מ"ש הרמב"ן באו דבריו בשיטה מקובצת בפ' האומנין בסוגיין דהמעביר חבית ממקום למקום ובמלחמות ריש פר' המניח אשר נראה דאפילו באונסין גמורין ס"ל דחייב. והרמב"ם בפ"ו מהלכות חובל ס"ל כהתו' אלא שמחלק דהיינו כשהזיק שלא ברשות אבל ברשות או שניהן ברשות או שלא ברשות כל שלא כיון להזיק פטור וזה נראה הפך סברת התוס', וגם צ"ל דמה יענה לההיא דשנים שישנו כאחד שאם הזיקו זה את זה חייב כמ"ש בפ"א, וגם לפי' צריך לומר דההיא דנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה דאיירי בגג שאינו שלו וק"ל).
וראיתי בנימוקי יוסף בסוגיין דנשברה כדו דנחלקו בנתקל אם הוא פושע או לא שכתב ז"ל ור' יאודה סבר נתקל לאו פושע הוא ואע"ג דלא אניס ממש אונס גמור כיון דלא פשע פטור, ומדנקט האי לישנא דמשמע ולא אונס גמור שמעינן דכי פליגי בדאזיק בשעת נפילה לאו בדאזוק מכחו פליגי דא"כ לכ"ע ליכא מאן דפטר דהא בהדיא רבי רחמנא אונס כרצון לחיובא, אלא מיירי דהכא דקא אזיל ניזק פגע בהו והוחלק במים דרך נפילתן דלאו מכח הליכתן איתזק אלא מכח הלוכו על גביהם עכ"ל. ולכאורה קשה לי על דבריו דא"כ מה יענה לסוגיין, דס"פ האומנין דהמעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושיברה שכתב הנ"י עצמו שם דלר' יאודה ש"ח פטור מדינא, וכן קשה מההיא דאמרינן בפ' הגוזל דף צ"ט דטבח אומן שקלקל דבחנם פטור, ואין לומר דהוי אונס גמור דא"כ קשה אמאי בשכר חייב וע"כ נראה דס"ל דכל שהוא מתעסק ברשות אפילו הזיק מכחו פטור כל שלא פשע כמ"ש לעיל משם ריב"א ז"ל. הן אמת דצריך להבין דמסוגיין דפ' המניח דף ל"ב גבי מאי דבעי תלמודא התם המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קעביד פטור, או דילמא איבעי ליה לעיוני, ואמר תלמודא דחייב כיון דאיהו עביד מעשה ע"כ. משמע מזה דאף במתעסק ברשות כיון דע"י נעשה המעשה בלבד חייב. ולההיא דטבח אומן שקלקל היה אפשר לומר דאיירי דע"י שפירכס הבהמה נעשה ג"כ ההיזק, אבל ליישב ג"כ ההיא דהמעביר חבית ממקום למקום דסוף האומנין צ"ל דגבי מזיק את אשתו כיון דיש לו הנאה חשיב כנושא שכר ומשום הכי חייב אף דמתעסק ברשות.
