לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו' (דה"א כ"ט) בפרק הרואה (דף נ"ח ע"א) אמרינן שם דר' שילא דרש להאי קרא לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכן הוא אומר עושה גדולות עד אין חקר והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע והנצח הוא מפלתה של רשעה וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי וההוד זו מלחמות נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' וגו', כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק שנאמר כי יד על כס יה וגו' והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג שנאמר הנני אליך נשיא ראש משך ותובל, לכל לראש אמר רב חנין אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמין ליה, במתניתא תנא משמיה דר' עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות, ותפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בית המקדש שיבנה במהרה בימינו ע"כ.
וראוי לתמוה לפי המדרש הזה שזכר הכתוב אלו דברים דוקא.
וביאור ענין זה מה שהזכיר דברים אלו, לפי שבא לומר כי השם יתברך אליו הכל וכל חלופי המציאות וחלופי הכחות הכל שלו. ומפני כי החלופים הם החלקים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה, והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה, הם ששה צדדי עולם שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה שהם מחולפים ומחולקים שכל צד נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד אל כלם. ולאלו השבעה מתיחסים ענינים מתחלפים כפי מה שראוי להם, כי המזרח מתיחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח, וכמו שתקנו המאיר לארץ ולדרים עליה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואל המערב הוא צד שכנגדו ששם שוקע האור התיחס הפסד הנמצאים ואל הדרום שזה הצד נקרא ימין בכל מקום ושם השמש ברומה ובתוקפה לכך מתיחס לשם הכח הגדול, וצד צפון הפך זה כמו שיקרא צד דרום ששם השמש דר ברומו של עולם כך יקרא צד צפון ששם השמש צפונה ואינה נראית כלל, ולשם מתיחסים הדברים הצפונים בלתי נגלים שהשם יתברך פועל בעולם והם מעשה ה' הנסתרים והצפונים.
אמנם המעלה והמטה השמים והארץ, אלה הם עיקרי מציאות העולם שהמציאות כולל השמים והארץ וכל אשר בהם וכל המציאות אשר כוללם השמים והארץ הכל הוא אל השם יתברך.
אמנם השביעי שהוא האמצעי ונקרא היכל הקודש הוא מכוון באמצע, לפי שהאמצעי נבדל מהכל שהרי אינו נוטה לשום צד מן הצדדין, ומפני כך האמצעי מתיחס תמיד אל הקדושה והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה ובית המקדש מכוון באמצע העולם. וזה מפני כי הצדדים מפני שהם צדדים יש להם רוחק וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים, אבל האמצע אין לו רוחק כלל רק עומד באמצע נבדל מן הצדדים שהם רחקים.
ולפיכך האמצעי נבדל מן הגשם אלו הם שש צדדי העולם עם היכל הקודש הוא האמצעי.
ולפיכך אמר לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, כלומר שכל חלופי הענינים שהם מתיחסים אל צדדים מתחלפים הכל הוא מאתו. וכנגד צד מזרח ר"ל מפעל שהוא מתיחס אל צד מזרח זכר הגדולה זו מעשה בראשית, שמן המזרח השמש עולה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל מעשה בראשית נקרא גדולה שכל הנבראים הם גדלותו של הקדוש ב"ה שבראם כמו שתקנו לתת גדולה ליוצר בראשית, וכן אמרו זה הלשון בכמה מקומות (סנהדרין ל"ז ע"א) להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים שהאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם הם דומות זו לזו אבל הקדוש ברוך הוא וכו'.
וכנגד הפעל שמתיחס אל צד מערב זכר הגבורה שכמו שהויית העולם מן המזרח שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתיחס אל המערב ששם השמש שוקע. ואמרו זה יציאת מצרים שהחריב הנמצאים, שכמו שבמעשה בראשית בראם בעשר מאמרות. כך הפסיד אותם כשיצאו ממצרים בעשר מכות וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה.
ודבר זה נקרא גבורה לפי שהיה בא נגד מצרים להתגבר עליהם בכחו הגדול ובזרועו הנטויה.
והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע, אחר שזכר הפעלים המתיחסים אל שני צדדים מזרח ומערב זכר הפעל שהוא מתיחס אל אמצעי שהוא ממוצע בין הצדדים לעולם, ואמר והתפארת זו חמה ולבנה וכו'. כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס אל מעלה קדושה אלהית, וכאשר עמדו החמה והלבנה שאלו שני דברים הם המושלים והעמידה להם היה על ידי מעלה נבדלת אלהית שאין מושל על חמה ולבנה כי אם הנבדל, וכמו שהתבאר למעלה באר היטב ואין להאריך כאן, ונקרא זה התפארת כי כל נבדל הוא מפואר לפי שמסולק ממנו עכירות הגשמי שהנבדל נקרא אור שאין בו עכירות,
והנצח הוא מפלתה של רשעה, כי מה שזכר הכתוב והנצח, זהו הפעל המתיחס אל צד דרום שנקרא דרום על שם התרוממות ושם השמש בתוקפה וצד דרום נקרא ימין ומשם כח ותוקף הימין לנצח המתנגד, ואין מתנגד למלכות שמים רק הרשעה שהיא תקיפה כמבואר בכתוב, והוא יתברך מנצח אותה ולכך תפול נפילה שאין אחריה תקומה, וזהו שאמרו זו מפלתה של רשעה כי תהיה מנוצחת מן נצוח של השם יתברך שהוא נצחי ולכך מפלתה נצחי.
וכנגד הפעל שהוא מתיחס אל צד צפון זכר ההוד ואמר זו מלחמת נחלי ארנון. כבר אמרנו לך כי זה הצד מתיחס לדבר שהוא צפון ונעלם ומשם מעשים הנסתרים בעולם ואין האדם יודע, וזהו שאמר זה מלחמת נחלי ארנון שהיו אמוריים נסתרים בהרים ואמרו כשיעברו ישראל בין ההרים נצא מן המערות ונהרוג אותם, והשם יתברך היה עושה להם כמו שמבואר בדברי חכמים (תנחומא חקת). וכל זה פעל השם יתברך וישראל לא ידעו עד שאמר השם יתברך מי מודיע לבני מה שעשיתי להם עד שהעלה הנחל דם הרוגים וזרועותיהם סביבות מחנה ישראל והם ראו ואמרו שירה, ודבר זה שעושה השם מבלי אשר ידע האדם, על זה אל השם יתברך רב הודיה ושבח מי שעושה טוב לאחר והמקבל לא ידע ולפיכך נקרא דבר זה הוד ושבח אל השם יתברך.
ואחר שזכר הצדדים זכר המעלה והמטה שכולל הנמצאים עצמם, שאין הנמצאים רק במטה ובמעלה והם תולדות השמים והארץ.
וכאשר בא סיסרא בחזקו ובתוקפו שהיה לו כדכתיב (שופטים ד') ותשע מאות רכב ברזל היה לו והוא לחץ את ישראל בחזקה ובמדרש (ילקוט שמעוני שם) בן ל' שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל בכחו ואפילו חיה שבשדה כיון שנתן עליה קולו לא היה זזה ממקומו ע"כ. ולכך מן השמים נלחמו הכוכבים עם סיסרא, כי זה האיש היה יוצא ממנהג של עולם ומסדרו כמו שזכרו, ולכך היה כובש כל העולם ולפיכך סדר העולם שהוא מן השם יתברך היה נלחם עמו שלא יהיה מחריב סדר המציאות, וזה שאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, שהכוכבים שסדר השם יתברך במשמרותיהם הם ביותר היו נלחמים עם סיסרא:
ואחר שסיים כל הצדדים אמר עוד פעם שני, ואמר לך ה' הממלכה. ורוצה לומר שהוא מלך עולם שיש לו הצדדים והחלופים האלו והוא מתנשא עליהם גם כן. וענין זה כי הוא יתברך מלך ונשיא של הנמצאים, וההפרש שיש בין הנשיא ובין המלך כי הנשיא העם תחתיו מצד מעלתו והתנשאות אשר יש לו, שלכך נקרא נשיא מצד המעלה שיש לו והוא מתנשא עליהם, אבל המלך מושל בעם נבדל מן העם ולכך מעלתו יותר גדולה מן הנשיא אשר מצד מעלתו והתנשאות שלו בלבד ראוי להיות העם תחתיו ואינו נבדל מהם.
והוא יתברך מלך הנמצאים מצד שהנמצאים צריכים למלכות שמים והוא יתברך נבדל מהם, ומצד שהוא עליון על כל הוא מתנשא עליהם. והתבאר לך כי מעלת הנשיא שמפני התנשאו על העם הוא מנהיג העם, ומעלת המלך מצד שהוא נבדל מהם הוא מנהיג אותם,
ומפני זה אמר לך ה' הממלכה זהו מלחמות עמלק.
וביאור ענין זה, כי תמצא בזרע עשו שהוא עמלק מה שלא תמצא בשאר האומות, כי אין בכל האומות שהם מתנגדים לישראל כמו זרע עשו שהרי לא יתאחדו יחד, ואמרו ז"ל (מגילה ו' ע"א) כשזה קם זה נופל וזה מורה שאין אחדות לזרע עשו עם ישראל, וזה לא תמצא בכל האומות ומפני זה אמרו ז"ל (תנחומא כי תצא) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עשו, לפי שהשם של הקב"ה הוא אחד דכתיב ושמו אחד, וכן המלכות שלו אחד והאחדות והמלכות הוא דבר א' כי האחד בעם הוא המלך לכך אמרו ז"ל (ברכות י"ד ע"ב) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זה מלכות שמים שלימה, ומפני שכאשר זרעו של עשו בעולם יש התנגדות לישראל וכאלו זרעו הוא השניות שיש בעולם, אם כן לא יתכן שיהיה שם כבודו נגלה ונמצא בעולם בשלימות כי שמו בשלימותו הוא אחד דכתיב ה' אחד שמו אחד, וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין כאן אחדות בעולם, וכאשר אין אחדות בעולם אין שמו שהוא אחד נגלה בעולם. וכן אין הכסא שלם ור"ל הכסא היינו המלכות שנקרא כסא שנאמר (בראשית מ"א) רק הכסא אגדל ממך, ור"ל רק המלכות אגדל, ור"ל שאין מלכותו נגלה בעולם בשלימות שהמלכות צריך לאחדות, לכך אינו נמצא בשלימות בעולם עד שימחה שם המתנגד מן העולם, ואז שם כבודו שהוא אחד נגלה בעולמו שהוא אחד גם כן וכן מלכותו שהוא אחד נגלה בשלימות בעולם. הבן מה שאמר שאין השם שלם ואין הכסא שלם כאילו אמר שאין נגלה בעולם האחדות של שמו יתברך, כי כאשר דבר אינו שלם אז הוא חלק ואין כאן אחדות, וכן אין הכסא שלם שאין כאן אחדות המלכות נמצא בעולם והבן דברים אלו מאוד.
וכן גוג מגוג לעתיד יהיה בא להתנשא לומר שאליו ראוי ההתנשאות. והענין הוא ידוע למבינים מצד שהוא מזרעו של יפת שנאמר אצלו (בראשית י') אחי יפת הגדול, ומצד אותו הגדלות ירצה להתנשאות. ולא עוד אלא שרוצה להתנשאות על השם יתברך וזהו תבין שאחיו השני נקרא שם על שהוא חלקו של השם יתברך שממנו יצאו ישראל והוא גדול ממנו לכך ירצה להתגדל על השם:
ובפרק קמא דברכות (ז' ע"ב) אמרו למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, לומר לך שאם יאמר לך כלום יש עבד שמורד ברבו תאמר לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הא איתא הא נמי איתא ע"כ. ועל התנשאות זה אמר שהוא יתברך עליון על הכל ויהיה מתנשא עליו ודבר זה ענין נפלא להבין.
במתניתא תנא וכו'
פירוש ר' עקיבא מפרש המקרא הזה:
גדולה קריעת ים סוף, כלומר שדבר זה יותר ראוי ליחס אל השם יתברך במה שפעל זה מתייחס אל השם יתברך יותר לפי שאינו טבעי, והיה דבר זה בריאה גדולה לפי שנעשה מן הים יבשה וכמו שהיה בששת ימי בראשית שאמר (בראשית א') יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה אף כאן נעשה מן הים יבשה, ויותר גדול במה שלא היה זה בדרך הטבע שאין מטבע הים להיות יבשה, ולפיכך לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף.
והגבורה זו מכת בכורות שזה בפרט היה הפסד ומיתה בלתי טבעית ודבר זה גבורה להפסיד את הרשעים,
והתפארת זו מתן תורה כמו שהתבאר למעלה כי התפארת הוא עניין נבדל ואינו גשמי ואין דבר בלתי גשמי רק התורה, ולפיכך על ידי התורה היתה עמידת השמש. ואמרו במדרש (בראשית רבה פ"ו) ספר משנה תורה הראה יהושע לשמש ואמר לה כשם שלא דממתי מזה כך תדום ממני, ובאור זה כי היה יהושע גובר על השמש שאינה רק גשמית והיה גובר עליה יהושע על ידי התורה השכלית, לכך אמר והתפארת זה מתן תורה שדבר אשר אינו גשמי נקרא תפארת כמו שהתבאר למעלה.
ואמר והנצח זו ירושלים נקרא ירושלים נצח בעבור שהיא לנחלה נצחית.
וכן נקרא בית המקדש הוד לפי ששם הודו של הקדוש ברוך הוא,
וכאלו בא לומר כי מצד גדולתו שהוא יתברך גדול היה קריעת ים סוף שהיא בריאה גמורה והבריאה היא נקראת גדולה ומצד גבורתו יתברך היה מכת בכורות כדלעיל, ומצד תפארתו נתן תורה לישראל, ומצד הנצחות של השם יתברך נתן לירושלים הנצחות, ומצד ההוד של השם יתברך היה בית המקדש שבו הודו של השם יתברך:
וראוי לתמוה לפי המדרש הזה שזכר הכתוב אלו דברים דוקא.
וביאור ענין זה מה שהזכיר דברים אלו, לפי שבא לומר כי השם יתברך אליו הכל וכל חלופי המציאות וחלופי הכחות הכל שלו. ומפני כי החלופים הם החלקים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה, והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה, הם ששה צדדי עולם שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה שהם מחולפים ומחולקים שכל צד נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד אל כלם. ולאלו השבעה מתיחסים ענינים מתחלפים כפי מה שראוי להם, כי המזרח מתיחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח, וכמו שתקנו המאיר לארץ ולדרים עליה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואל המערב הוא צד שכנגדו ששם שוקע האור התיחס הפסד הנמצאים ואל הדרום שזה הצד נקרא ימין בכל מקום ושם השמש ברומה ובתוקפה לכך מתיחס לשם הכח הגדול, וצד צפון הפך זה כמו שיקרא צד דרום ששם השמש דר ברומו של עולם כך יקרא צד צפון ששם השמש צפונה ואינה נראית כלל, ולשם מתיחסים הדברים הצפונים בלתי נגלים שהשם יתברך פועל בעולם והם מעשה ה' הנסתרים והצפונים.
אמנם המעלה והמטה השמים והארץ, אלה הם עיקרי מציאות העולם שהמציאות כולל השמים והארץ וכל אשר בהם וכל המציאות אשר כוללם השמים והארץ הכל הוא אל השם יתברך.
אמנם השביעי שהוא האמצעי ונקרא היכל הקודש הוא מכוון באמצע, לפי שהאמצעי נבדל מהכל שהרי אינו נוטה לשום צד מן הצדדין, ומפני כך האמצעי מתיחס תמיד אל הקדושה והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה ובית המקדש מכוון באמצע העולם. וזה מפני כי הצדדים מפני שהם צדדים יש להם רוחק וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים, אבל האמצע אין לו רוחק כלל רק עומד באמצע נבדל מן הצדדים שהם רחקים.
ולפיכך האמצעי נבדל מן הגשם אלו הם שש צדדי העולם עם היכל הקודש הוא האמצעי.
ולפיכך אמר לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, כלומר שכל חלופי הענינים שהם מתיחסים אל צדדים מתחלפים הכל הוא מאתו. וכנגד צד מזרח ר"ל מפעל שהוא מתיחס אל צד מזרח זכר הגדולה זו מעשה בראשית, שמן המזרח השמש עולה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל מעשה בראשית נקרא גדולה שכל הנבראים הם גדלותו של הקדוש ב"ה שבראם כמו שתקנו לתת גדולה ליוצר בראשית, וכן אמרו זה הלשון בכמה מקומות (סנהדרין ל"ז ע"א) להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים שהאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם הם דומות זו לזו אבל הקדוש ברוך הוא וכו'.
וכנגד הפעל שמתיחס אל צד מערב זכר הגבורה שכמו שהויית העולם מן המזרח שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתיחס אל המערב ששם השמש שוקע. ואמרו זה יציאת מצרים שהחריב הנמצאים, שכמו שבמעשה בראשית בראם בעשר מאמרות. כך הפסיד אותם כשיצאו ממצרים בעשר מכות וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה.
ודבר זה נקרא גבורה לפי שהיה בא נגד מצרים להתגבר עליהם בכחו הגדול ובזרועו הנטויה.
והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע, אחר שזכר הפעלים המתיחסים אל שני צדדים מזרח ומערב זכר הפעל שהוא מתיחס אל אמצעי שהוא ממוצע בין הצדדים לעולם, ואמר והתפארת זו חמה ולבנה וכו'. כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס אל מעלה קדושה אלהית, וכאשר עמדו החמה והלבנה שאלו שני דברים הם המושלים והעמידה להם היה על ידי מעלה נבדלת אלהית שאין מושל על חמה ולבנה כי אם הנבדל, וכמו שהתבאר למעלה באר היטב ואין להאריך כאן, ונקרא זה התפארת כי כל נבדל הוא מפואר לפי שמסולק ממנו עכירות הגשמי שהנבדל נקרא אור שאין בו עכירות,
והנצח הוא מפלתה של רשעה, כי מה שזכר הכתוב והנצח, זהו הפעל המתיחס אל צד דרום שנקרא דרום על שם התרוממות ושם השמש בתוקפה וצד דרום נקרא ימין ומשם כח ותוקף הימין לנצח המתנגד, ואין מתנגד למלכות שמים רק הרשעה שהיא תקיפה כמבואר בכתוב, והוא יתברך מנצח אותה ולכך תפול נפילה שאין אחריה תקומה, וזהו שאמרו זו מפלתה של רשעה כי תהיה מנוצחת מן נצוח של השם יתברך שהוא נצחי ולכך מפלתה נצחי.
וכנגד הפעל שהוא מתיחס אל צד צפון זכר ההוד ואמר זו מלחמת נחלי ארנון. כבר אמרנו לך כי זה הצד מתיחס לדבר שהוא צפון ונעלם ומשם מעשים הנסתרים בעולם ואין האדם יודע, וזהו שאמר זה מלחמת נחלי ארנון שהיו אמוריים נסתרים בהרים ואמרו כשיעברו ישראל בין ההרים נצא מן המערות ונהרוג אותם, והשם יתברך היה עושה להם כמו שמבואר בדברי חכמים (תנחומא חקת). וכל זה פעל השם יתברך וישראל לא ידעו עד שאמר השם יתברך מי מודיע לבני מה שעשיתי להם עד שהעלה הנחל דם הרוגים וזרועותיהם סביבות מחנה ישראל והם ראו ואמרו שירה, ודבר זה שעושה השם מבלי אשר ידע האדם, על זה אל השם יתברך רב הודיה ושבח מי שעושה טוב לאחר והמקבל לא ידע ולפיכך נקרא דבר זה הוד ושבח אל השם יתברך.
ואחר שזכר הצדדים זכר המעלה והמטה שכולל הנמצאים עצמם, שאין הנמצאים רק במטה ובמעלה והם תולדות השמים והארץ.
וכאשר בא סיסרא בחזקו ובתוקפו שהיה לו כדכתיב (שופטים ד') ותשע מאות רכב ברזל היה לו והוא לחץ את ישראל בחזקה ובמדרש (ילקוט שמעוני שם) בן ל' שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל בכחו ואפילו חיה שבשדה כיון שנתן עליה קולו לא היה זזה ממקומו ע"כ. ולכך מן השמים נלחמו הכוכבים עם סיסרא, כי זה האיש היה יוצא ממנהג של עולם ומסדרו כמו שזכרו, ולכך היה כובש כל העולם ולפיכך סדר העולם שהוא מן השם יתברך היה נלחם עמו שלא יהיה מחריב סדר המציאות, וזה שאמר מן השמים נלחמו הכוכבים, שהכוכבים שסדר השם יתברך במשמרותיהם הם ביותר היו נלחמים עם סיסרא:
ואחר שסיים כל הצדדים אמר עוד פעם שני, ואמר לך ה' הממלכה. ורוצה לומר שהוא מלך עולם שיש לו הצדדים והחלופים האלו והוא מתנשא עליהם גם כן. וענין זה כי הוא יתברך מלך ונשיא של הנמצאים, וההפרש שיש בין הנשיא ובין המלך כי הנשיא העם תחתיו מצד מעלתו והתנשאות אשר יש לו, שלכך נקרא נשיא מצד המעלה שיש לו והוא מתנשא עליהם, אבל המלך מושל בעם נבדל מן העם ולכך מעלתו יותר גדולה מן הנשיא אשר מצד מעלתו והתנשאות שלו בלבד ראוי להיות העם תחתיו ואינו נבדל מהם.
והוא יתברך מלך הנמצאים מצד שהנמצאים צריכים למלכות שמים והוא יתברך נבדל מהם, ומצד שהוא עליון על כל הוא מתנשא עליהם. והתבאר לך כי מעלת הנשיא שמפני התנשאו על העם הוא מנהיג העם, ומעלת המלך מצד שהוא נבדל מהם הוא מנהיג אותם,
ומפני זה אמר לך ה' הממלכה זהו מלחמות עמלק.
וביאור ענין זה, כי תמצא בזרע עשו שהוא עמלק מה שלא תמצא בשאר האומות, כי אין בכל האומות שהם מתנגדים לישראל כמו זרע עשו שהרי לא יתאחדו יחד, ואמרו ז"ל (מגילה ו' ע"א) כשזה קם זה נופל וזה מורה שאין אחדות לזרע עשו עם ישראל, וזה לא תמצא בכל האומות ומפני זה אמרו ז"ל (תנחומא כי תצא) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עשו, לפי שהשם של הקב"ה הוא אחד דכתיב ושמו אחד, וכן המלכות שלו אחד והאחדות והמלכות הוא דבר א' כי האחד בעם הוא המלך לכך אמרו ז"ל (ברכות י"ד ע"ב) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זה מלכות שמים שלימה, ומפני שכאשר זרעו של עשו בעולם יש התנגדות לישראל וכאלו זרעו הוא השניות שיש בעולם, אם כן לא יתכן שיהיה שם כבודו נגלה ונמצא בעולם בשלימות כי שמו בשלימותו הוא אחד דכתיב ה' אחד שמו אחד, וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין כאן אחדות בעולם, וכאשר אין אחדות בעולם אין שמו שהוא אחד נגלה בעולם. וכן אין הכסא שלם ור"ל הכסא היינו המלכות שנקרא כסא שנאמר (בראשית מ"א) רק הכסא אגדל ממך, ור"ל רק המלכות אגדל, ור"ל שאין מלכותו נגלה בעולם בשלימות שהמלכות צריך לאחדות, לכך אינו נמצא בשלימות בעולם עד שימחה שם המתנגד מן העולם, ואז שם כבודו שהוא אחד נגלה בעולמו שהוא אחד גם כן וכן מלכותו שהוא אחד נגלה בשלימות בעולם. הבן מה שאמר שאין השם שלם ואין הכסא שלם כאילו אמר שאין נגלה בעולם האחדות של שמו יתברך, כי כאשר דבר אינו שלם אז הוא חלק ואין כאן אחדות, וכן אין הכסא שלם שאין כאן אחדות המלכות נמצא בעולם והבן דברים אלו מאוד.
וכן גוג מגוג לעתיד יהיה בא להתנשא לומר שאליו ראוי ההתנשאות. והענין הוא ידוע למבינים מצד שהוא מזרעו של יפת שנאמר אצלו (בראשית י') אחי יפת הגדול, ומצד אותו הגדלות ירצה להתנשאות. ולא עוד אלא שרוצה להתנשאות על השם יתברך וזהו תבין שאחיו השני נקרא שם על שהוא חלקו של השם יתברך שממנו יצאו ישראל והוא גדול ממנו לכך ירצה להתגדל על השם:
ובפרק קמא דברכות (ז' ע"ב) אמרו למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, לומר לך שאם יאמר לך כלום יש עבד שמורד ברבו תאמר לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הא איתא הא נמי איתא ע"כ. ועל התנשאות זה אמר שהוא יתברך עליון על הכל ויהיה מתנשא עליו ודבר זה ענין נפלא להבין.
במתניתא תנא וכו'
פירוש ר' עקיבא מפרש המקרא הזה:
גדולה קריעת ים סוף, כלומר שדבר זה יותר ראוי ליחס אל השם יתברך במה שפעל זה מתייחס אל השם יתברך יותר לפי שאינו טבעי, והיה דבר זה בריאה גדולה לפי שנעשה מן הים יבשה וכמו שהיה בששת ימי בראשית שאמר (בראשית א') יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה אף כאן נעשה מן הים יבשה, ויותר גדול במה שלא היה זה בדרך הטבע שאין מטבע הים להיות יבשה, ולפיכך לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף.
והגבורה זו מכת בכורות שזה בפרט היה הפסד ומיתה בלתי טבעית ודבר זה גבורה להפסיד את הרשעים,
והתפארת זו מתן תורה כמו שהתבאר למעלה כי התפארת הוא עניין נבדל ואינו גשמי ואין דבר בלתי גשמי רק התורה, ולפיכך על ידי התורה היתה עמידת השמש. ואמרו במדרש (בראשית רבה פ"ו) ספר משנה תורה הראה יהושע לשמש ואמר לה כשם שלא דממתי מזה כך תדום ממני, ובאור זה כי היה יהושע גובר על השמש שאינה רק גשמית והיה גובר עליה יהושע על ידי התורה השכלית, לכך אמר והתפארת זה מתן תורה שדבר אשר אינו גשמי נקרא תפארת כמו שהתבאר למעלה.
ואמר והנצח זו ירושלים נקרא ירושלים נצח בעבור שהיא לנחלה נצחית.
וכן נקרא בית המקדש הוד לפי ששם הודו של הקדוש ברוך הוא,
וכאלו בא לומר כי מצד גדולתו שהוא יתברך גדול היה קריעת ים סוף שהיא בריאה גמורה והבריאה היא נקראת גדולה ומצד גבורתו יתברך היה מכת בכורות כדלעיל, ומצד תפארתו נתן תורה לישראל, ומצד הנצחות של השם יתברך נתן לירושלים הנצחות, ומצד ההוד של השם יתברך היה בית המקדש שבו הודו של השם יתברך:
